פסק-דין בתיק ת"ק 006249/04

1.         בפניי תביעה לתשלום סך של 3500 ש"ח בגין אירוע במהלכו איבדה הנתבעת, שהינה סוכנות נסיעות, דרכון ומסמכים שמסר לה התובע ואשר נועדו לצורך הפקת אשרת כניסה (ויזה) לבתו, לרגל נסיעתה המתוכננת למסיבת בת מצווה לארה"ב.

2.         התובע טוען, כי ביום 11.7.02 פנה לנתבעת לצורך רכישת כרטיס טיסה לארה"ב והסדרת אשרת כניסה לבתו. בגין הסדרת אשרת הכניסה הוא שילם לנתבעת 500 ש"ח ומסר לנתבעת את כל המסמכים הנדרשים לצורך השגת האשרה, לרבות דרכון של בתו. דא עקא, כעבור זמן מה הודה בפניו נציגה של הנתבעת כי המסמכים אבדו ועל כן יש צורך להכין את כל המסמכים מחדש, לרבות דרכון חדש, על מנת לשוב ולפנות לשגרירות ארה"ב לצורך הפקת האשרה. בין לבין, חלף המועד  אשר בו נערך האירוע בארה"ב ובתו של התובע נאלצה לוותר על נסיעתה לארה"ב.

3.         ניסיון מאוחר יותר של התובע להשיג את אשרת הכניסה עבור בתו, נתקל בסירוב של השגרירות האמריקאית ולמעשה עד היום לא עלה בידו של התובע להשיג אשרת כניסה לבתו.

4.         הנתבעת לא חולקת על כך שאכן היא איבדה את המסמכים שמסר לה התובע לצורך השגת אשרת הכניסה, אך היא טוענת שהתביעה נגועה בחוסר תום לב הן בשל העובדה שהיא מוגשת כשנתיים בקירוב לאחר המקרה, הן בשים לב לכך שהתובע צירף לכתב תביעתו דו"ח חניה אשר הנתבעת אינה צריכה לשלם בגינו, והן בשים לב לכך שהתביעה אינה מבוססת על קבלות והוצאות שהוציא התובע בפועל.

5.         ראשית לכל, יש לדחות את טענת הנתבעת לפיה השגת האשרה אינה אלא שירות שנעשה מתוך רצון טוב ללקוח. עובדה היא שהנתבעת גובה בגין שירות זה סכום של
500 ש"ח וניתן לצפות כי תבצעו כהלכה ולא תתרשל באופן שהמסמכים יאבדו.

6.         גם הטענה לגבי עיתוי הגשת התביעה אין בה ממש, שכן עוד ביום 12.5.03 דרש התובע באמצעות באת כוחו פיצוי מאת הנתבעת  (ראה מכתב שצורף כנספח לכתב התביעה), כך שהגשת התביעה לא היתה אמורה להפתיע את הנתבעת.

7.         הקבלות היחידות שיש בידי התובע להוכחת הוצאותיו הן 275 ש"ח בגין אגרה ששילם למשרד הפנים בעקבות אובדן הדרכון של בתו ו- 20 ש"ח בגין תמונות פספורט. יחד עם זאת,

לא נסתרה טענתו של התובע לפיה הנתבעת לא השיבה לו עד עצם היום הזה את הסכום בסך 500 ש"ח ששילם לה עבור השגת האשרה.

            בקשר לכך טען נציג הנתבעת, כי הנתבעת לא דרשה מהתובע תשלום נוסף בגין פנייתו החוזרת להשגת אשרה .             טענה זו אין בה ממש. התובע העיד כי לאחר אובדן המסמכים סירבו למעשה נציגי הנתבעת לטפל בהשגת האשרה מחדש ושלחו אותו לבצע את העבודה בעצמו.       על כן, ברי כי הנתבעת לא היתה אמורה לגבות תשלום נוסף בגין שירות שלא סיפקה וממילא אין לזקוף לזכותה עובדה זו.

8.         אין ספק כי מחדלה של הנתבעת גרם לתובע עוגמת נפש רבה וכן בזבוז זמן וטרדה. כדי להשיג אשרה יש צורך בהמצאת מסמכים שונים, מגורמים שונים, כגון משרד הפנים ובית הספר בו לומדת בתו של התובע. מסמכים אלה אבדו ועל כן התובע נדרש להשיגם מחדש, כולל הזמנת דרכון חדש ממשרד הפנים.  ברי כי הדבר הצריך את התובע לבזבז מזמנו על לא עוול בכפו. 

9.         גם אם הייתי מוכן להניח לצורך העניין שבכל מקרה, גם אלמלא אבדו המסמכים, השגרירות היתה מסרבת להנפיק אשרת כניסה לבתו של התובע, כפי שאירע בסופו של דבר, עדיין אין בכך כדי לגרוע מן העובדה שהתובע נאלץ לשחת את זמנו לריק בשל מחדלה של הנתבעת . במילים אחרות, אלמלא אבדו המסמכים באשמתה של הנתבעת יתכן ובתו של התובע לא היתה נוסעת לארה"ב בכל מקרה, אך התובע לא היה נדרש להתרוצץ בין גורמים שונים ולבזבז את זמנו. בגין טרדה זו ועוגמת נפש זו, ראוי התובע לפיצוי, הגם שראש נזק זה, מטבע הדברים , אינו יכול להיתמך בקבלות.

10.        בנסיבות העניין, אין ספק שהתובע זכאי להשבת הסך של 500 ש"ח ששולם על ידו לנתבעת כדי לבצע שירות שלא סיפקה בסופו של דבר. כמו כן, הוא זכאי להחזר ההוצאות שהוציא בגין אובדן המסמכים כדלקמן: 275 ש"ח בגין אגרה למשרד הפנים  ו- 20 ש"ח בגין תמונות לדרכון.        כמו כן, הוא זכאי לפיצוי בגין טרדה, אובדן זמן ועוגמת נפש בסכום כולל של 1500 ש"ח.

11.        סוף דבר, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 2295 ש"ח .

            כמו כן , תשלם הנתבעת לתובע את אגרת התביעה בסך 87 ש"ח  וכן הוצאות ישיבת היום בסך 200 ש"ח.

12.        ניתנת לנתבעת אורכה לשלם את סכום פסק הדין עד ליום 22.8.04.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

ניתן היום ד' באב, תשס"ד (22 ביולי 2004) בהעדר הצדדים